"הכזעקתה"? – חוות זעק

לבושתם !!!
לבושתו של מנהל גונבי הקרקעות בישראל
לבושתה של המועצה אזורית שמעון על העומד בראשה
"ולבושתה של מדינת ישאל"

מכתב אישי

דודי יקר
התחלתי לכתוב כבר עשר פעמים ובכל פעם מחקתי שוב.
מה אפשר לכתוב ואיך אפשר לכתוב מילה ונחמה לאדם שביתו נגזל ממנו. שביתו חרב עליו. כל מילה מרגישה לי כמו מזויפת. וכי מה באמת ניתן לומר מול תילי הרס וחורבן.

אני מרגיש קטן דודי. מרגיש קטן לידך. ואני, שהמילה היא פרנסתי, עומד חסר קול. משתומם ומשתאה על העוולה.
אני כאדם מאמין גדול, עומד מול אלה, ולא יכול לשאול שאלה וחסר תשובה.

רוצה לצעוק, רוצה לבכות, רוצה לנחם, ואף אחד מאלה לא יוצא. נורא.

דודי אתה לא פולש ולא פלשת. אתה הוכוונת ואושרת לחלקת העדן הזו אותה "כבשת" בעשר אצבעותיך.
חלקת אדמה עליה שמרת למען כולנו. למען עם ישראל כולו. אירחת אנשים, חיבקת וחייכת ואהבת.
הכל מכיסך הפרטי, ללא מימון, ללא סיוע מאיש לבד מעשר אצבעות נוספות, עדינות, דואגות ואוהבות שמצאו אותך ואת עולמך ברגע מסוים במהלך הדרך. לא טוב היות האדם לבדו ואשת חיל מי יתן… אתי. אסתר המלכה לימינך.

פנסיונרית בזעק – יום אחד נסענו להביא את סבתא אלינו לביקור. בדרך שאלתי: סבתא, בא לך לראות חוות מתיישבים מדהימה… וככה נחתנו עליהם, ביום עסוק ובלי הזמנה מראש… גזר, מלפפון, קולרבי, שמן זית מקורי, לימון ומלח. ביצה קשה, זיתים וממרחים מקומיים, תה צמחים טעים והמון אהבה ותשומת לב… אין כאלה…סבתא לא שכחה את האירוח הזה עד היום… לך תסביר לה שכל זה נמחק…

באמונתי זו, אני עומד המום ומשתאה וחושב את שיר המעלות; מאין יבוא עזרי. כל דבר וסיבתו עלי אדמה, ונפלאות ועלומות דרכי האל…. ובכל זאת הלב נחמץ ונקרע.
כמי שאדמתו החוקית נגזלה ממנו בעבר בידי יהודים זדים רעים ורשעים, תאבי בצע, תחת מנהל מקרקעין מושחת ומסואב, אל מול מערכת שלטונית עוורת ומתעלמת, לא נותר לי לי אחי היקר מתוך עולמי השברירי, עולם הנמלה העובדת מבוקר עד ליל לקיים עולמה, לומר לך אח יקר שאין לי להציע רבות למעט נחמתי, אהבתי, הערכתי והערצתי למפעל חייך המטורף, הערצה ליכולותיך, עוצמתך השקטה, לאהבה שנתת לי ולבני ביתי, על אירוח שאין כדוגמתו, לי ולרבים אחרים.

תקווה אחת נותרת בי, שאל מול כל אלה, אם לא יהיה זה נס שיאיר מן החושך, יש שמה באיזו פינה, ממתינה לה קרן אור, גמול וסיבה, שיעתירו עליך מכל טוב האל שבמרומים וכי מלאכת צדיקים באמת נעשית בידי אחרים..
שמשהו טוב וגדול הרבה יותר, חשוב יותר, נעים יותר, נכון יותר, ושיש בו יותר אהבה ונתינה, שיש בו גמול, סיפוק וטעם גדול לחיים, יותר מכל אשר חווית עד היום.

ביום בהיר אחד ישבתי על אדמתי עם שתי פעוטות, ברגע אחד של מנוחת צהריים, שמעתי צליל טרקטור. ברגע אחד חפרו את אדמתי ונתקוני ממי שתייה, נתקוני מקו חשמל. על אדמתי המאושרת באישור המנהל. חצי שנה תמימה חייתי ללא מים. שלוש שנים ללא חשמל בקוביה של 17 מר'.

עמדתי בחוץ נדהם מול בור גדול באדמה. הרמתי עייני השמיימה ואמרתי לעצמי. לא יתכן. לא הגיוני. מה גודל הרוע, מה גודל העוולה. הכיצד השוכן במרומים.

עצמתי עייני, נשמתי עמוקות ואמרתי לעצמי כי יש תובנות עמוקות וגדולות ממני. וכי התשובה נמצאת שם בהמשך במקום ובזמן לא מוכרים, לא ידועים. מבחן קטן או גדול של הקדוש ברוך הוא.

קטונתי.

באמונה אני אחי.
באמונה.

ובאמונה זו דוד היקר, באמונה הזו אני ניצב לידך ובשבילך, כי גמולך ויומך הטוב עוד לפניך.
איש צדיק אתה.

אוהב אני אותך, ויודע לבטח, כי לפניך נכונו ימים יפים. ימים טובים. ימים של אושר אהבה, תרומה ועשייה לאדם ולעולם. ולו רק מעצם היותך מי שאתה.

כבוד גדול לי להכירך. להימנות על מי מאנשי שלומך, ידידיך, חבריך, וכל מי שעוד מצאת לו מקום בליבך.

אוהב אותך.

באמונה
שמואל